❤

 בתור טינאייג’רית, ודאי הייתי כמו כולנו, בדור ‘ההוא’-

מתבאסת לראות את הדם, מתוסכלת שאני ‘במחזור’, כי כמובן זו הייתה חוויה מגבילה-

מצב ‘מיוחד’ שמגביל את התנועה שלי, את אופן הלבוש, משנה את מצב הרוח.

אני צריכה לחשוב ולתכנן, ואי אפשר פשוט ‘לזרום’…

אמא שלי גם התייחסה לזה בערך כך, כמשהו שולי ולא חשוב, ובגדול זה היה אירוע מודחק, שעדיף לא לדבר עליו. 

כאבי הווסת היו מפריעים ומתסכלים. התייאשתי מלחשוב שכך זה יהיה כל חודש…

לא יכולתי לראות בזה שום דבר חיובי.

❤

השינוי קרה בסביבות גיל 24, כשגרתי בברצלונה עם חברה ספרדיה, איזבל.

היא הייתה צעירה ממני, אבל הרגישה מאוד חופשיה עם הווסת שלה.

התרגשה, שמחה, התייחסה למחזור כמשהו קסום ומיוחד, בחיוך והתלהבות.  

אצלה זו הייתה חגיגה- זמן לטקסים, לחלומות ותיקשורים, מדיטציה, ובעיקר להתפנק בבית.

היא הראתה לי איך היא חותכת ריבועי מגבת ושמה בתחתונים, והמפגש הישיר עם הדם היה מסקרן ומעניין.

קינאתי בשמחה ובחופש שלה, וקלטתי שזה אפשרי.

היא לימדה אותי לקרוא לווסת  Mi luna – My Moon, שבעתיד תרגמתי ל –  “זמן – ירח”.

בזכותה הפסקתי להשתמש בתחבושות חד-פעמיות… מאז – 14 שנה! לא קניתי ולו תחבושת אחת.

❤

אחרי כמה שנים גיליתי את הגביעונית, שהיא כמו כוס היין המפתה שבציור…

אז הייתה רק חברה אחת שיצרה אותה, ונקראה MoonCup, כוסית סיליקון שמשמשת כטמפון רב-פעמי.

בפעם הראשונה יכולתי לפגוש את הדם הנקי, גולמי, טהור, ולהבין את האופי של הווסת שלי- כמה, מתי, איך…

לגלות שיש לדם ריח נייטרלי- שונה מאוד מהריח בתוך התחבושות ניילון,

למדתי מהחברות שלי שאפשר לטעום אותו (בוסט אנרגייה רציני!!), אפילו למרוח על פצעים (מרפא אקנה ידוע…)

וכמובן, איזו ברכה- לתת לאדמה.

⁦❤

מה זה אומר לתת את הדם לאדמה?

דם הווסת הוא נוזל עשיר וחיוני, מלא בחומרים מזינים, בעצם ה’ריפוד’ שהרחם מכינה לתינוק/ת,

מה שהופך אחרי קליטת הריון להיות שילייה מזינה.  

אם אין הפרייה ברחם, משתחרר מגופנו נוזל היים העוצמתי, שהוא גם מרפא לבני אדם וגם מזין לאדמה ולצמחים.

הרחם ‘משילה’ את הריפוד ומתכוננת למחזור חדש.

❤

במסורות רבות נחשב הדם מקודש, כנוזל יקר ערך. הטקס של החזרת הדם לאדמה, הוא בעצם סגירת מעגל-

אני מודה להוויה הנשית היכולה ליצור חיים, ונותנת את ההזנה לצמחים וזרעים.

ראיתי עשרות פעמים איך העציצים והגינה שלי מגיבים בשמחה ורעננות לדם הזה! 

ישנה גם מסורת של הטמנת השילייה, לאחר הלידה, עם זרע או שתיל של עץ,

שמקבל את ההזנה של התינוק ואת הרוח של האם והיילוד. השתילים האלו, גדלים בצורה מפליאה ומיוחדת.. מניסיון!

❤

נחזור לסיפור- לא בבת אחת, אלא לאט לאט, התחלתי להתחבר לדם שלי ולמחזוריות שלי.

הבנתי שהגוף שלי מבקש מנוחה בזמן-ירח, האטה, התכנסות, וגיליתי שזו יכולה להיות חוויה חיובית, אם ארצה.  

הבנתי שאם אני נחה ומרפה- הכאב פוחת בצורה משמעותית, ושמותר לי, לבקש מעצמי מנוחה, וליצור את הזמן המקודש הזה.

למדתי את אופי הזרימה שלי, הפולסים, להכיר את הדם ולכבד אותו. גיליתי את היכולות המרפאות והטקסיות שלו, כנוזל יקר ערך.

❤

אחרי תקופה של שימוש בגביעונית, הרגשתי שהרחם מבקשת את תחושת התנועה והזרימה, רצון שכל הדם יצא החוצה..

הקשבתי,

ולפני כ 7 שנים התחלתי לתפור תחבושות כותנה רב-פעמיות.

בהתחלה השתתפתי בסדנה לתפירת תחבושות, והייתי מכינה לי ולחברות.

בנוסף ליתרון האקולוגי-סביבתי,

התרגשתי לשלב את היכולת האומנותית שלי, וליצור תחבושות יהיו יפות, משמחות,

נעימות ורכות, כדי לממש את הרצון לחוויה חיובית בזמן-ירח. מה יותר משמח מפרחים בתחתונים?

מתוך הביקוש הרב שהיה להן, נולד הרעיון לתפור את התחבושת לתחתונים, ונוצרו תחתוני-ירח, שהם שדרוג משופר של תחתונים עם תחבושת לזמן-ירח, נוחים וכיפיים.

❤

עם כל השפע הצבעוני והמפנק הזה, כבר לא מרגישה מוגבלת, להיפך. נטמעה בתוכי תחושת ה’חגיגה’ וההתרגשות!

מרגישה את החופש ללבוש מה שרוצה, ללכת לאן שרוצה, לעשות הכל- בהקשבה לגוף שלי ובתמיכה ברחם שלי.

כשהדם מגיע, אני בוחרת להרגיש מקודשת ומבורכת. הנה הגיע הזמן שלי עם עצמי…

וגם לכאב הווסת יש מקום- מזכיר לי להאט, ולהתמסר למנוחה.

בסוף כל זמן-ירח אני משרה את פריטי הכותנה בגיגית / דלי, אחר כך נותנת את המים עם הדם לגינה שלי, ומברכת- 

 תודה על הזכות ליצור חיים

 תודה על הדם העשיר והמזין

 תודה לי, שהסכמתי לנוח ולהרפות

 תודה לכל הנשים שאמיצות מספיק לאהוב את הדם שלהן!

 לחיים!!

אז איך את רוצה לחוות את זמן הירח שלך?